Saturday, September 17, 2011

Words I must say before Sept 20

It is the middle of the night. My breath comes quickly. I grab a suitcase, throw in whatever my hands can reach, run to the children’s room and wake them, tell them to dress quickly for we must leave immediately. I take the baby in her sleep, I almost fall down the stairs, we run into the night, it’s cold, I hold the children close to me. My breath comes more and more quickly. My baby is crying, the older ones try to be brave, we run, in the distance I can hear helicopters, sirens, others like me running.. the sky explodes in a blinding, brilliant red…

And I wake, sweating...

For weeks now, this scene has repeated itself almost every night.

This is what we have come to.

The situation in the Middle East is today is frightening to say the least. Nobody could have predicted what happened in the last months, and nobody knows exactly where it is all going, but I can say one thing for sure: there were options… there were different roads that could have been taken. There were signs that went unheeded.

A wise man once said to me, when you point a finger to blame someone, remember, three of your own fingers are pointing back at you.

When the Arab spring started, there was hope and apprehension. Hope that these social-network incited demonstrations lead by young people who seek entry passes into the global community would lead to the toppling of dictatorships, the establishment of democracies and the improvement of living conditions for all; Apprehension that in the wake of the commotion , in lack of an alternate leadership, religious extremists (who always seem to be organized and ready for action) would hijack the revolution and pounce on to center stage, trampling hope and igniting the region to more violence.

Almost inevitably, both hope and apprehension have played out their predicted scenarios.

The Islamic brotherhood , Hamas ,Hezbollah, Assad, Ahmedinejad, Gaddafi and the likes, and their atrocities against their own people along with their denial of Israel’s right to exist are enough to instill fear and suspicion in the hearts of most Israelis and enhance the “never again” bunker attitude.

But, I will under no circumstances use their extroverted evil as an escape route into self-righteousness, letting my own leaders off the hook. This unfortunately seems to be common practice in Israel, starting with our government and seeping down into almost every corner of society.

I am tired of being politically correct. Now is not the time. Now I must fight for my home, for my children’s future, for their security!

Now is the time to say things straight.

No matter what side of the political fence you are on, there is no denying one simple fact: The present Israeli Government, led by Netanyahu, Barak and Leiberman, has led Israel to the cold isolation we are experiencing today, and to the brink of a political catastrophe that will very likely bring us to war.

From my point of view, the blame for this terrifying state we are in lies squarely on this government’s shoulders.

I have a whole arsenal of adjectives for the Netanyahu-Barak-Leiberman coalition, most of which I will leave to your imagination, but I will say this: they are extremely dangerous.

This government has consciously chosen the safe path to oblivion rather than the dangerous path to hope!

I am so deeply disappointed by the majority of my compatriots for allowing themselves to sink into a comfortably numb, comatose state of being, as everything we hold dear is systematically destroyed. How can it be that we will march the streets in the hundreds of thousands demonstrating against the high cost of living, but not to oust the government which is endangering our very lives??? What disease has thus blinded an entire society??

In just a few days, the Palestinians will go the UN to ask for recognition of statehood. Just as we did all those years ago.

I say: good luck Palestine! Good luck President Mahmoud Abbas!

(by the way, here is a quote from President Abbas that I find to be admirable: “Our first, second and third priority is negotiations. There is no other way to solve this. No matter what happens at the United Nations, we have to return to negotiations. We don’t want to isolate Israel but to live with it in peace and security. We don’t want to delegitimize Israel. We want to legitimize ourselves”...)

I say to the Palestinians: if you are recognized, as well you should be, I congratulate you! I wish you all the best for your new state. I wish for fruitful collaboration between us on every level, for peaceful borders and constructive relations. Let us quickly sit and resolve all our issues: we are already so close, the solutions are well know, let’s sign a treaty and get on with our lives alongside each other.

What a shame that this moment comes without negotiations, without an agreement, without a blessing from Israel?? How have both sides managed to avoid the inevitable for so long? How has Israel’s government missed every opportunity presented to it, ignored the numerous invitations, implorations, desperate cries of its allies and neighbors, to take the road of dialogue and compromise? How can this be accepted??

So since this is a democracy (at least for now), I, Noa, am raising my lone voice to say: this government does NOT represent me!! I find their behavior to be shameful and ineffective, and the consequences, detrimental , even catastrophic, for the state of Israel and for the security and future of every citizen here, including my own children!

I say, “Love your brother as you love yourself”. I believe there is no substitute for dialogue and compromise. I believe that if we courageously and responsibly begin a dynamic of peace, it will grow exponentially and seep into the hearts and minds of every individual in the Middle East. I believe it is in our power to change our reality. I refuse to succumb to the politics of fear and loathing, the poisoning of minds happening everywhere in our region and in my country as well. And if peace fails...well, we can always go back to war, can’t we? We seem to be good at that in the Middle East.

War is the cowardly choice of men who lack the courage, the integrity, the elegance and wisdom to make peace.

I am a woman and I have plenty of the above. So here I am, raising my voice for whoever will listen.

If there is a God, or any other power of love and kindness in the universe, I call upon her now. She is desperately needed.


Friday, September 2, 2011

צדק חברתי

חברים יקרים, את הקטה הבא לא אני כתבתי ולא יודעת מי כתב אך חשוב מאד לקרוא ולהעביר הלאה!!
מקוה שאתם מתכננים להגיע המוצ"ש להפגנה!

צדק חברת

מה זה לעזאזל צדק חברתי ?? !! קיבינמאט !
לא טמטמנו אתכם מספיק עם איראן והחיזבאללה ? עם הכלכלות המתרסקות באירופה ובארה"ב, שתגידו תודה ותשתקו ? מה זה ? ?

צדק חברתי אומר :
ברגע שאנחנו חיים במדינה עליה חלמנו אלפיים שנות גלות, ולא בחרנו לגור בג'ונגל לדוגמא, יש ביננו לבין המדינה חוזה, כמו בכל מדינה מתוקנת.
החוזה מאוד פשוט, אבל החוזה מאוד חשוב.
אם הוא מופר בראש חוצות לאורך תקופה ארוכה, מי שהוא צריך לשלם על זה מחיר, או לחזור לכללים הבסיסיים של החוזה.
אחרת אנחנו מרגישים שהחוזה הופר בריש גלי .ואנחנו לא מוכנים לשתוק על כך יותר.
החוזה אומר כך :
המדינה לוקחת מהאזרח כסף, באמצעות מיסים ישירים כמו מס הכנסה, ביטוח לאומי, ומיסים עקיפים כמו מס ערך מוסף .
המדינה מצפה מהאזרח להיות שומר חוק, לשלם מיסים בזמן, להתגייס לצבא ובתמורה היא תספק לאזרח חינוך ראוי, מערכת בריאות תומכת, הגנה מפני פשיעה, שהיא תחלק את משאבי הארץ ואת תקציביה לכולם באופן שווה ותשמור על האזרח שיוכל לחיות את חייו בכבוד.
צדק חברתי אומר , שאמהות וסבתות ,שמתאשפזות, לא מונחות במסדרון כאבן שאין לה הופכין, אלא המדינה דואגת להן וגם לנו למערכת בריאות ראויה.
צדק חברתי אומר שאנחנו לא אמורים לשלם עוד מיסים מעבר לאלה שאנו כבר משלמים, לחינוך שהמדינה הבטיחה לנו שהוא יהיה חינם. יש לגבי זה אפילו חוק.
צדק חברתי אומר שמי שמרוויח יותר ישלם יותר מס מאלה שמרוויחים פחות .קוראים לזה מדרגות מס.
צדק חברתי אומר שאסור להקים ממשלה של 39 שרים בכנסת של מאה ועשרים חברי כנסת . ולא רק זה, מכל 39 עזי המצח, אין שר רווחה אחד במשרה מלאה.
צדק חברתי אומר שלא יכול להיות ש-39 שרים ואין אף שר בריאות אחד. כי זה פשע אזרחי מהמעלה הראשונה.
צדק חברתי אומר שאת משאבי המדינה מחלקים שווה בשווה בין כולם ולא מעדיפים חלקי ארץ שנויים במחלוקת ובטח לא נותנים ל300 אלף תושבים הרבה יותר מאשר לכל ה6.3 מליון האחרים.
צדק חברתי אומר שלא יכול להיות שנשים וגברים יעבדו כמו חמורים יום וליל עד גיל 67 ובה בעת מגזר שלם ייצא לפנסיה, שכל השאר יכולים רק לחלום עליה, מכספי המס של אלה שעובדים עוד 27 שנים אחריהם.
צדק חברתי אומר שמהכסף שאנו משלמים למיסוי למדינה , הרבה כסף שאנו משלמים לה, היא תדאג גם לדפוקים בחברה,
לנשים המוכות, לניצולי השואה, לנוער בסיכון, לשכבות הדפוקות כל כך שאין להם שום ייצוג בשום מקום.
המדינה תדאג להם!!! לא עמותות שאנו תורמים להם שוב כסף.
המדינה. זה התפקיד שלה .
כי כל החלקים האלה הם חלק מאיתנו, הם בשר מבשרנו והם הופכים אותנו לאומה חלשה יותר כשאף אחד לא מטפל בהם,
הם הזקנים שלנו, שרעבים ללחם וזקוקים לתרופות, זה הנוער שלנו, שמתדרדר לסמים וממלא את בתי הכלא שאנו מממנים,
זה הנוער שלנו שאונס ורוצח כאילו אין פה חוק ואין סדר.
צדק חברתי אומר, יותר שיטור , יותר שיויון בפני החוק.
צדק חברתי אומר ששר ואו ראש ממשלה לא יעבור לגור פתאום במגדלים מפוארים, או בקיסריה ויקנו דירות במיליוני דולרים, כי הם לא אנשי עסקים, הם נבחרי ציבור. צדק חברתי אומר ששר שנחקר כבר למעלה מעשור על זה שהוא קיבל מליוני שקלים מחברות קש, לא ישתלח באלה המבקשים את הצדק ויגיד שהמסעדות מלאות ולא בטייקונים.
צדק חברתי אומר שלא יכול להיות שנתב בנמל ירוויח פי עשר ממורה. כי בידי המורים אנו שמים את היקרים לנו מכל- את הילדים שלנו, כי המחנכים מטפלים באחד מהיסודות הכי חשובים לעתיד שלנו כעם ומדינה .והנתב סך הכל מקבל סחורה ומי כמו היהודים כדי לדעת כמה השכלה, היא היא הנותנת.
צדק חברתי אומר שאין מקום לכך שחלק קטן מהעם יקבע לחלק גדול מהעם מי צריך לזכור את הנופלים, אלוהים או העם שלשם תקומתו בארץ מולדתו הם נפלו.
צדק חברתי אומר שהמדינה צריכה לשמור על האזרח מפני קרטלים, מפני הבנקים שמרוויחים מליארדי דולרים כל שנה , מוותרים לבעלי חוב גדולים ואת האזרח הפשוט הם רודפים עד חרמה .שהמדינה צריכה למסות את רווחי הענק של החברות האלה כי הם מגיעים ישירות מהכיס של כל אחד ואחת מהאזרחים. הפשוטים.
צדק חברתי אומר שאתם לא תהפכו אותנו למדינה של אומרי הן ותשלטו לנו על המחשבות, את מי להחרים ואת מי לא. אנחנו דמוקרטיה. זו הזכות שלנו וזו חובתנו האזרחית להתריע.

תעבירו את זה הלאה בבקשה. המסר לא הובן.
מאה אלף או מאתיים אלף או שלוש מאות אלף. הם לא הבינו את זה עדיין.
תעבירו את זה הלאה,עם קרדיט בלי קרדיט, זה באמת לא משנה.
רק תעבירו. כי אנחנו לא נוותר הפעם הזו.


Walla! Mail - Get your free unlimited mail today