אזרחי ישראל הם אנשים מופלאים. הם מוכנים לפתוח את ביתם לאזרחים המפונים מאזורים מוכי טילים, להתנדב ולתרום לנצרכים בארץ ובאזורי אסון בעולם. וכל זאת ללא קשר למשכורתם. כולנו אזרחים המוכנים לשאת בעול אם זהו צו השעה. ומי שמספרת לנו מהו צוו השעה ומהן הגזרות הנגזרות ממנו היא ההנהגה הנבחרת, ואנחנו מאמינים ! או שלא ?!! המחאה הזאת חברים היא הבעת אי אמון. אי אמון בסיפור שמספרים לנו. סיפור שבו עגלי זהב יונקים מפרות קדושות ומותירים אותנו עם שוקת שבורה. העם הרב שנאסף כאן רוצה לוחות ברית חדשים. ברית אזרחית על לוח חלק. אנחנו צמאים לשמוע ספור חדש מהנהגה חדשה. הנהגה שאיננה נושאת עיניים לשררה ולמנעמי השלטון! הנהגה המוכנה לעמול קשה כדי לשכנע אותנו בדרכה ולתת לנו תקווה חדשה, תקווה שתהיה בה גם צמיחה וגם ערבות הדדית. למען תקווה כזאת תהיה בנו גם נכונות להקרבה! ומי שיצליח לשכנע אותנו בחזון וביכולתו להגשים אותו הוא שיבחר להנהיג אותנו. ולכן אזרחים יקרים אל לנו להתבייש לקרוא לילד בשמו: זוהי מחאה פוליטית ואל לנו להרגיש כאילו הלגיטימיות של המחאה שלנו תלויה ביכולתנו לנסח דרישות. אין אנו סקטור שאפשר להשתיק במשא ומתן מתיש ,בגרירת רגליים ובהענות חלקית , ״ריאליסטית״ ככל שתהיה, וגם לא בלחישה ובקריצה למנהיגי שטח. זוהי מחאה פוליטית הקוראת לכם אזרחים הגונים לחשוב להתארגן להשקיע זמן ומשאבים, ולהירתם ככל יכולתכם למען חזון חדש. למען תקווה בת שנות אלפיים: להיות עם חופשי. חופשי משעבוד כלכלי, חברתי, דתי מחשבתי ומדיני. להיות עם של אזרחים שווים בפני החוק, אזרחים שווי הזדמנויות החיים בשלום עם שכניהם ובינם לבין עצמם. זוהי איננה מחאה, זוהי התעוררות של אומה מאשליית הסיוט, למציאות של תקווה.
Sunday, August 14, 2011
Subscribe to:
Posts (Atom)
