a moment before election day in the US....

This goes to all my friends and relatives in the USA (but could be good reading for the rest of you too..)

 
Please do not buy the Bibi-Sheldon rhetoric! to the best of my judgment Israel's government seems to be following a most dangerous track. It ignores all voices of sanity from within and without. It rejects all signs of peace (see Abu Mazen’s historic interview on Israel’s Channel 2 news! Or his speech at the UN GA, and that’s just one of many examples) with downright tautological arguments. Today 17 years after the murder of Rabin, (May he rest in peace! As for us, we are destined to UNrest without it..), We face a paranoid and suicidal leadership and a scared torn society that desperately needs your help. We need you to teach us the values of liberty, freedom, equal opportunities and separation of church and state, and a humane constitution which is well equipped to preserve and amend itself.

 

The values which brought you to America and gave you a home there? Don’t keep them to yourselves! Share them with us! You know: all men are created equal, freedom, liberty and justice for all, etc…all that good stuff!
If you care so much about the Jewish people and if that care has led you to believe that Israel's mission is to be an eternal warrior on behalf of the Jewish people, then let us please switch places. Come here! Send your children to the army! Leave the great American dream with its values and comfort and make “Aliyah”! Practice what you preach! So many of us would be happy to find shelter in America.

But if, on the other hand you have the slightest doubt regarding your certainty as to "what's good for Israel" - follow your heart! follow honesty and truth and human values such as " ואהבת לרעך כמוך " …Love your brother as you love yourself…no manipulations, no paranoia, rather courage and faith.

We are strong here. We know how to fight when we need to but at this point we prefer the risks of peace to the horror's of certain war.

 

 

Guess you should know who to vote for by now! And we will do the same when our election day comes, not too far down the road.

 

Noa and Gil Dor

 

הקיפאון שבלב

 

 

הגישה המחברת בין מצב החברה בישראל מכל הבחינות לבין תהליך השלום עם הפלסטינים, או יותר נכון הקיפאון בתהליך, נאבקת בתפיסות יסוד המושרשות בעומק ההוויה הישראלית.

 

לתפיסתם של רבים ה"בעיה היהודית" היא היותו של העם נתון בסכסוך נצחי במימדים מיתולוגיים עם כל העולם. סכסוך שביסודו מושגים כמו: העם הנבחר, ההבטחה האלוקית, "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" .אלו מן הצד היהודי, ולמולם שנאה, טינה, וקנאה מצד הגויים:

הנוצרים משום שהרגנו את בן האלוהים. המוסלמים - כי אנחנו כופרים במשיח מוחמד. וכולם כולם גם בגלל צרות עין, קנאה נוסח קיין והבל, או לפי ראיית הגויים, בגלל שאנחנו מסדרים אותם, מתעשרים על גבם וצוברים כח. ובקיצור אנטישמיות.

 

תפיסה רווחת זו מונחלת מידי שנה לכל ילד יהודי, חילוני דתי או מסורתי בישראל, בליל הסדר. שירת "והיא שעמדה", המנציחה את הסכסוך וגם נותנת לו פתרון אמוני מיסטי, מבטאת עמדה זו בבהירות ("והיא ..התורה.. שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו,והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, וכו, וכו".

זוהי במדה רבה תעודת הזהות שלנו.

 

הציונות (מבית מדרשו של הרצל) הייתה נסיון לתת מענה ל"בעיה היהודית" בגולה לדורותיה. הכוונה הייתה לא רק להכיל אותה, אלא גם להתניע תהליך שיבטל אותה, על ידי טרנספורמציה של האומה עד למצב של "עם ככל העמים".

 

השלב הראשון היה הקמת מדינת היהודים, וביצורה. שלב זה הסתיים ב 67 לאחר מלחמת ששת הימים.

 

השלב המתבקש השני, בדרך לנורמליזציה של העם, הוא צמצום הסכסוך ממימדיו המיתולוגיים למימדים הניתנים לטיפול באופן פרגמטי. שלב זה החל אחרי מלחמת יום הכיפורים  ב73 והוא נמשך עד היום.  בשלב הזה אנחנו מזהים קושי רגשי ושכלי להפרד ממיתוס "והיא שעמדה".

לכאורה כולנו רודפי שלום, אך השלום הזה, הפרגמטי, מעבר לסיכונים הראציונליים שבו, מאיים לנשל אותנו מחלק מזהותנו, חלק קורבני ומתנשא כאחד, זהות לאומית המשלמת על חטאי העם כלפי אלוהיו, בחורבן, גולה ושואה, אך משמרת בקנאות את רעיון הגאולה. 

 

משבר זהות זה נותן ביטוי לקיטוב העקרוני בין עמדות השמאל והימין. בין האדם במרכז, לעומת הלאום במרכז: בין המדינה כמכשיר בשירות האדם לבין מדינה כמכשיר בשרות הלאום. 

 

 שורש הקונפליקט הציוני מתמצה בביטוי "יהודית ודמוקרטית". מחד מדינת לאום, ומאידך אידיאולוגיה הומניסטית שבה "עם ככל העמים" הוא ביטוי, ברוח ההשכלה והחילוניות, למדינה אזרחית בשירות האדם. 

 

על פי תפיסת העולם של השמאל, המטען הלאומי ההיסטורי הוא גורם בעל משקל עצום שעיצב וממשיך לעצב את דמות המדינה מבחינה תרבותית ולשונית, אך הוא איננו עליון על הרעיון שהמדינה מכשיר בשירות האדם באשר הוא אדם. 

מסתבר שבחברה הישראלית הלאומית, המעוצבת על ידי רעיון הסכסוך הקוסמי, אין כיום מקום לשמאל. למעשה יש ימין לאומי, מרכז לאומי, ושמאל המכונה קיצוני.  

ולמרות כל זה אזרחי המדינה ניצבים היום  מול הצורך לבחור בין זהות הומניסטית המנסה להתעורר מסיוט הסכסוך הנצחי - מן המוקטעה ועד לאירן, לבין זהות לאומית המקדשת את הסיכסוך, לפחות עד בוא המשיח אחרי מלחמת גוג ומגוג. 

למרבה האירוניה, המנהיגות היהודית שאחרי חורבן הבית, ובהמשך גם הרבנות בגולה, בחרו להתרחק מכל ביטוי טריטוריאלי של הלאומיות, וראו בו כפירה גמורה. על בסיס זה ראינו חרדים מפגינים נגד המדינה הציונית, נפגשים עם עראפאת ואחמדינג'ד וכו.  

אמנם הציונות ראתה בחרדים אויבי הציונות אבל לנוכח הגרסה הלאומנית והקנאית המתממשת, עמדתם נראית הומניסטית ממש!

 

 אז לסיכום:

 

הקיפאון איננו רק בין מדינת ישראל לפלסטינים. חומת הקרח עוברת בלב החברה. חוסר היכולת לוותר על הזהות הפוסט טראומטית מימי חורבן הבית ודרך השואה מותיר אותנו משותקים ובוהים שוב ושוב בשתי האופציות ההיסטוריות: מצדה? או גולה?

ומעבר לזה: הקיפאון הריגשי השתלט על כל תחום בחיינו. הפסקנו לראות אחד את השני, נעלמה החמלה והסולידריות, שלא לדבר על רחמים ורגישות כלפי עובדים זרים, מיעוטים וכל החלש באשר הוא. אנחנו מקדשים את החזק, העוצמתי, הרברבן, המתנשא, כל מה שקשה וחסר לב... כקרח. לא רק מקדשים אותו, גם מצביעים עבורו.

הצדק האבסולוטי שלנו, הצדקנות העצמית, היא המניע לאין סוף עוולות ועיוורון מצידנו. את המילה באנגלית לצדק - justice  אפשר לקרוא  just ice  ....לא יותר מקרח, ולא בכדי. 

 

על מנת להחלץ מן המשבר יש להתפקח, להניח הנחה מושכלת ששורשי הסכסוך עם העולם הערבי נעוצים בסכסוך עם הפלסטינים ולא בגוג ומגוג. לעשות הכל כדי לפתור אותו. לא מתוך נאיביות אלא להפך, מתוך הכרה בהצלחה האדירה של ישראל. מדינה שידעה למן הקמתה לעמוד על האינטרסים שלה, הן במלחמה והן בעליה. מדינה שעיצבה את גבולותיה בעמידה נחושה במלחמה הרחק מעבר לגבולות החלוקה של 47.

אנחנו יכולים וצריכים לפרש את הניצחון ב67 ואת המאבק של הפלסטינים בכיבוש כגורמים שהביאו בסופו של דבר את העם הפלסטיני להכרה מעשית ועקרונית בקווי שביתת הנשק של סיום מלחמת העצמאות.

אין צורך ,יכולת או תועלת לגלגל את ההיסטוריה לאחור, אין גם צורך להיות צודקים או טהורים. יש צורך להכיר בזכויות הפלסטינים בנרטיב שלהם, בצערם ובכאבם, כשם שאנו מבקשים לקחת את מנהיגיהם ונכבדיהם לביקורים באושוויץ וביד ושם. להתנצל הדדית על הסבל שגרמנו זה לזה, לחלק את הארץ על פי מתווים שכבר סוכמו בעיקרון, ולחתום הסכם שלום. החברה שתוולד מחדש לעידן השלום תפקח עיניה ותגלה עולם אחר סביבה ועולם אחר בתוכה. עולם של הזדמנויות, השקעות, יצירה, משאבים לחינוך, בריאות ועזרה לזולת.  עולם שבו שולטת תקווה ולא פחד, גאולה של ממש. 

 

 מי יודע? אולי לזה התכוון המשורר שאמר "ימות המשיח"?  

וכל זה יתחיל כשנפשיר את הקיפאון שבלב. 

 

 

 

Things I said in a Naples concert regarding a cultural Boycott of Israel

Hello all. I was very honored to perform in the opening and closing closing nights of the Naples Theater and Arts festival. The concert was beautiful, the audience, as always in that great city, warm and loving.

But, as we know, even the purest ray of light creates a shadow somewhere.

I would like to share with you some comments I made right before the end of the show. Here they are:

"Dear friends,

I am aware of the demonstrations against me, calling to boycott my concerts and Israel in general. I am not angry at these people, I believe their intentions are good. I prefer to assume they are simply misinformed.

I do not want to think in terms of left and right. For me, like race and religion, these are only semantic terms that serve to separate us, not bring us together. As I see it, there are only people. People who want to live, not to die. People who care for each other, who try to learn from their mistakes. People who keep their minds open always,  careful not to succumb to stereotypes and dogmas. People who are not afraid to sometimes change their minds and views, always staying true to one principle:  love your brother as you love yourself. To all these people, wherever they are, in Naples, in Palestine and Israel, in Syria, Lebanon, Egypt, Iran, in America, Russia, China, Germany, Spain, Greece, in  India or Pakistan, on the smallest island or on the endless plains, in places whose names I have never heard……. to them, and to you, I reach out my hands in peace. "

May we know better days.

Love

darkness falls upon the land

A few days ago I had the honor of participating in two Memorial Day ceremonies here in Israel. One was in Rabin Square, whose namesake gave his life for Peace right in that very spot (I was singing in the square the night Yizchak Rabin was murdered…circles open and close around us all the time..)



The ceremony was attended by tens of thousands , all sitting or standing in silence as a string of artists came up on stage and sang melancholy songs in memory of the thousands of Israeli soldiers fallen in service. I was proud to be one of them. It was a beautiful and moving event.



But before coming to the square, I went to another memorial ceremony, held in a Hangar in the Tel Aviv Port. Ironically enough, I will be singing there in a few days with Bobby McFerrin (who will surely be urging me to not worry, be happy, tootoodoo. Ah, little does he know ). This Hangar is a popular event space and I was surprised the ceremony would be taking place there, as it is quite a large venue. I was even more surprised to see the place fill up completely. The reason for my dismay was the nature of this particular ceremony: It is an Alternative Memorial Day Service, and it is organized by a group called Combatants for Peace. This group is a joint Jewish/Arab organization striving to break the circle of violence between the two sides. You can read more about them here: http://cfpeace.org/?page_id=2. In this service, BOTH sides come to mourn their loved ones lost in the seemingly endless violent conflict between the Israelis and the Palestinians. People come to tell stories, sing songs, read letters, show films and present theater pieces, all centered around one simple idea: violence is not the answer, and LIFE , not death , is our common goal.


This ceremony started some years ago in a small, underground fringe theater in the south of the city but in recent years it has grown out of that small space and thus I found myself standing in front of thousands of people and couldn’t stop the chills from shooting up and down my spine and raising the hairs on the back of my neck. I was thinking of all those brave people sitting there, some of which had paid the highest price of all, seen their loved ones perish for, frankly, who cares what cause?! And there they were, Arabs and Jews, sitting together, seemingly “in the clutches of the enemy”, breaking the stereotypes, reaching out across the lines, turning their backs to hatred and violence, choosing LIFE! I felt fortunate and privileged to be allowed to lend my voice to such an important event. (see also this: http://www.theparentscircle.com/)


The next morning I started getting messages from friends and family, asking if I had seen the facebook campaign that was gaining momentum, calling to BAN me because I had sung in memory of terrorists on Israel’s Memorial Day.


I couldn’t really believe it. I though they must be mistaken or joking but this was very real. Could it be I thought , that in Israel of the 21st century people still think all Arabs are terrorist? Nawwww. But as the hours passed, more and more messages, calls and e-mails flooded my phone and computer, all dealing with this issue. Some wanted to know had I REALLY sung for terrorists? Some were blatantly violent and aggressive in language, a handful were supportive and sympathetic. What’s for sure, this had become an ISSUE and it was coming at me from every direction.


My friends, I am writing all this to you because it is important that you know that Israel is now going thorough one of the darkest periods of her short history. The amount of brainwashed people walking the streets here, the amount of RACISM and blind hatred, is simply mindboggling (and this goes for both the Jewish and the Arab population within Israel). I am but one of a long list of people and organizations with views similar to mine who have been bashed, banned, ostracized, ridiculed and marginalized, virtually OUTLAWED, since the present right-wing government has been in office. AN entire country has turned to talking in slogans, our minds have become little advertising sound-bits: we’re right, they’re wrong, they’re terrorists, we’re angels, god’s on our side, we did everything for peace, they refused, it’s their fault, there’s no partner, you’re either with us or against us etc etc ect.


The ensuing witch hunt, evoking medieval times, an Israeli take on McCarthyism, is a dangerous slippery slope that will lead Israel straight to oblivion.


SO, to all you Jewish/Israeli friends and family, I urge you, do not bindly support anything and everyrting Israel does! In such you are contributing to her demise! Rather, strengthen the sane, the humane, the caring and loving! Give those organizations working for a PEACE the support they so desperately need.


 And to you, whomever you are, you who are not Israeli or Jewish, and don’t really know exactly what’s going on here, to you I say, do not bindly criticize anything and everyrting Israel does! In such you are contributing to her demise! Rather, strengthen the sane, the humane, the caring and loving! Give those organizations working for a PEACE the support they so desperately need .


There is a long list of organizations who need you, here is very partial one, take your pick:
http://jstreet.org/
http://www.onevoicemovement.org/
http://umelfahemgallery.org/
http://www.theparentscircle.com/
http://cfpeace.org/?page_id=2
http://www.abrahamfund.org/main/siteNew/index.php
http://en.wikipedia.org/wiki/Hand_in_Hand_%E2%80%93_Bridge_over_the_Wadi
and on and on… may we know better days than these.

Israel-Iran love story, taking our fate in our hands

I don’t know how many of you are aware of the Israeli-Iranian”love” movement that has gain substantial momentum in the last couple of weeks.. it’s amazing. Some Israeli citizens decided to reach out to Iranian citizens with a simle message: love! People to people, heart to heart, mothers to mothers, children to children, a simple human message of love.

It is clear to me that in this day and age, our only hope is for like minded citizens to reach out to each other across the borders, circumventing politics and working together for a common goal. It is the tragedy of our time that our political systems have come to so poorly represent us…I’d even venture to say, so dangerously misrepresent us. Throughout the world, be it in developing countries or in established economies, in democracies, quasi democracies, budding democracies, what have you…we are seeing the same pattern: The political system is dominated by bullies of all shapes and sizes. These bullies are often driven by either personal interests, the interests of influential power-groups, or religious fervor (I haven’t decided what’s worse). What’s clear is, the public good, the well being of every man woman and child and the natural world upon which we thrive, seem to be the last things on their agenda. Egos running amok, games of pride and honor, a russian roulette of fear and threats, all these have become our daily bread. We have, unfortunately, become almost desensitized to them. It seems natural to us that “bad guys” will be in power, wash our brains with stories of our own supremacy, and the dangers involved in opening our doors to the “other”….we are lead to believe that we must protect what’s our violently, that sharing is weakness, open communication pathetic. When finally a “good guy” gets elected into power (like Rabin for example, or Obama, of which I am a great supporter), we are stunned, and then we either murder him or do the political equivelant. I simply cannot imagine anything sadder than the what has become of almost all of us : a bunch of scared, dominated, paranoid, self righteous, self defensive whimps. And numb to the bone.

Key word: almost. not everyone...

In that context, it is so relieving to see simple people raising their voices to say: there must be another way!! A facebook page, a youtube video, a seemingly naïve message of communication above dogma, of humanity above religion and race, of dreams and hopes above and despite politics and the brainwashing of international media: these are the rays of light that will eventually illuminate our path into the future.

Whoever’s reading this, I beg you: don’t become a droid in service of the new age, drugged on i-gadgets and consumer mush, blinded by rhetoric and driven by an insatiable ego. We have all the tools to bring on change. Look to those who have risked their lives in demonstrations throughout history and throughout the world, from Ghandi to Mandella to M.L. King to the Iranian and Syrian resistance 2011/12. They are the heroes of our time. But it is not only with blood that we can change the world: we have words. We have one human soul. We have facebook. We have eachother.

So I say: hello people of Iran…I too, Noa from Israel mother of 3, laugh in the face of the political drug dealers and reach out to you . I send you my love.

https://www.facebook.com/israellovesiran

Hello all.

Monday we set out again to Spain for concerts. I have not been in that fine country for a while. Spain has given me some of the most exciting moments of my life, and also some of the most challenging. Writing this I have a specific incident in mind, and that is the demonstrations against me during my performance at the Catalonian National Day three years ago (I was pregnant at the time) by pro-Palestinian organizations, in my beloved Barcelona. (By the way, I was sharing the stage with a local Arab orchestra, great people). The event was traumatic but I overcame it, and finally the performance was a success. These kinds of demonstrations are very frequent against Israelis everywhere, myself included, even those who are very outspoken in support of peace, as I always have been.

I would like to share with you a letter I write to one such organization last June (!!), calling for peace between us. It is important to me that you, my friends, followers, foes, whoever is reading this, be aware of this call for communication, this cry in the night.

I never got a reply to this letter. I am still waiting and have not lost hope.

Very sincerely yours,

Noa

------------------------------------------------------------------------------------
The letter:

Hello friends.

It has been a long time since our unhappy mail interaction. Many things have happened.

I want to make peace with you. it weighs heavy on my heart that people who basically think the same and want the same thing, who share the same principles and are working for the same goal, who dream of peace between nations, cannot make peace with eachother.

I am not interested in any negative feeling with you. on the contrary, I think we should join forces and work together, to promote public awareness for a two state solution, for the rights of the Palestinian people alongside the Israeli people, for respect and equality, for dialogue and peace.

Here is something I wrote a long time ago, that is still my deepest belief and personal truth about peace in our region:



1. RECOGNIZE-

Each side must recognize the rights of the other to life, freedom, independence, identity, the right to flourish, the right to a peaceful existence. This is the first and critical stage of the plan. Without formal recognition, in writing, signed by the recognized leaders of each nation, no progress can be made.



2. APOLOGIZE-

Both sides have done horrible things to each other in the name of this and that ideal. Since the death of one life is parallel to the death of all of humanity, there should be a true and deep remorse for these actions, a heartfelt apology on both sides for the pain and anguish they have caused.



3. SHARE-

Each side should revoke their dreams of a complete ‘anything’. Only through compromise is peace achievable. In this way, on one small piece of land, we can create 2 countries, Israel and Palestine, living peacefully and respectfully alongside each-other.


I send you all my best wishes.
Noa

www.noasmusic.com

http://www.youtube.com/watch?v=EsflPG3_C78

נאום להפגנה בכיכר ספרא בירושלים של ישראל חופשית נגד הדרת נשים 7-12-11

ערב טוב שמי אחינועם ניני. מגיל 5 עד גיל 15 למדתי בישיבה אורטודוקסית בניו יורק, הצטיינתי בלימודי משנה וגמרא, הגעתי למקום 3 בחידון התנ"ך. את זה בטח לא ידעתם. אז אף אחד שלא ימכור לי סיפורים.

כל ביטוי של הדרת נשים, מעבר להיותו פרשנות גברית קיצונית, מקוממת ואפילו חסרת אינטלגנציה לדברים האמורים בכתבי הקודש, פוגע בכולנו כמגדר, ובכל אחת מאיתנו כפרט. אך הדרת נשים איננה רק מטרה הרסנית כשלעצמה! היא חלק ממרוץ נגד הזמן ליציקת תוכן רדיקלי במושג "יהודית" מתוך הצמד "יהודית ודמוקרטית" מושג שבמשך השנים נעשה מקובל על דעת מרבית הציבור היהודי, ללא עירעור או מחשבה שנייה. מושג שלפתע הפך לאחד ממעוזי סרבנות השלום מבית מדרשו של נתניהו.

האופוריה המשיחית שהתעוררה בעקבות מלחמת ששת הימים עמדה במבחן יום הכיפורים והתערערה לראשונה רק בתקופת הסכמי אוסלו. אז, באותה תקופה הרת גורל הוסר ה"איום" כביכול על ידי שלושה כדורי אקדח נוראיים.

בעת פינוי עזה וגם לאחר נאום בר אילן נתערערה האופוריה בשנית אך הפעם זרק ראש הממשלה חבל הצלה: על ההנהגה הפלשתינית מוטלת החובה להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית! מאותו רגע התחיל המרוץ נגד השעון. למנהיגי הימין ולרבנים הקיצוניים נותר רק להפוך את המדינה ליהודית כזו, שלעולם לא תתאפשר נורמליזציה עם אזרחי ישראל הערבים וכמובן עם שכנינו. כך יונצח הכיבוש, והגאולה תחיש פעמיה - אחרי מלחמת גוג ומגוג כמובן...

בהקשר זה נתפסת הדרת נשים כמוצב קל לכיבוש הניצב בדרכה של ההסתערות על אופייה של המדינה.
את יוזמות החקיקה המחרידות ואת ההשתלחות במערכת המשפט אנחנו רואות יום יום ולכאורה, יאמרו אחדים מאיתנו, אין קשר בין הדברים אבל אני אומרת יש ויש! ואני קוראת לכולנו לשיר ולא לחדול עד שנשיר את המסך המעוור את עיני הציבור ונחשוף את התוכנית ההזויה והמסוכנת הנרקמת מול עינינו...
היכן הבושה? להשתמש ביהדות, לטנפה כך, להניף אותה כקרדום פוליטי בשביל לחפור בו בדרך להשפלת ציבור שלם ויצירת טליבן מקומי?

אנחנו נלחמים על הערכים הבסיסיים החשובים ביותר של מדינתנו שהולכת לאיבוד מול עיננו. אני תוהה היכן יושבי האוהלים ומפגיני הקוטג'? או שמא אין הם סבורים שנשמתה ואפייה של המדינה שווים יציאה מהבית? מבחינתי שתיקה איננה אופציה. אני אינני חרדית אך חרדה בהחלט, לגורלה של מדינתי הכל כך אהובה, ולמורשת היהדות שכל חלקה טובה בה נרמסת ומתכערת בידי קיצוניים.